דור רביעי על חולין ו׳ א:ד׳

4 ע״ש בגמר׳ ולחלופי לא חיישינן והתנן וכו׳ הלב ארי׳ הנ״ל הרגיש בדקדוק עצום דמה שייך כאן להקשות על דינא דהאי ברייתא שהביאה כאן רק להקשות על הא דאמר דלא גזרו על תערובות דמאי, וכתב דלפי האמור ניחא דאם לא גזרו על תערובות ה״ה דספקו מותר כמש״כ הש״ך שם הנ״ל דכל שלא אסרו אלא מצד חומרא בעלמא גם ספיקא מותר ואינו דומה לגבינות עכו״ם עיי״ש ואני תמה על דבריו דא״כ מה משני הש״ס התם כדקתני טעמא וכו׳ סכ״ס לא יצא מכלל ספק דמאן יאמר לן שיתקלקל הלחם עד שיצטרך להחליף - אבל באמת זה הכלל שכ׳ בש״ך דכל שלא גזרו אתערובות גם על ספק לא גזרו בדמאי ליתא דעיין בכ״מ בהל׳ מעשר פי״א הי״ב שכתב דבדמאי כיון שחשו רבנן אמיעוט ה״ה דלא מהני ספק ספקא ועיין בראש יוסף כאן אבל אני רואה דהראב״ד ע״כ ס״ל כהלב ארי׳ שמשיג שם על הרמב״ם שפסק בנותן לטוחן עכו״ם דאסור שמא החליף בתבואת ע״ה וכתב וז״ל ״א״א ואם משום הספק הזה הוה ס״ס אלא שמא החליפם בשלו ומרוח עכו״ם חייב מדרבנן״ עכ״ל הרי דס״ל לראב״ד דספק דמאי מותר והא דחיישינן בפונדיקית בחמותה הוא מטעם האמור בגמ׳ דלטובה מתכוונת אלא דבער אני ולא אבין, וכי בשביל דלטובתה מתכוונת יצא מכלל ספק וקרוב לודאי שהחליפה - ולא עוד אלא דלבסוף פריך הגמ׳ מהא דטוחנת אשת חבר עם אשת ע״ה וכו׳ השתא מיגזל גזלה חלופי מבעיא ומה פריך אה״נ דחשודה להחליף אבל מ״מ שרי משום ס״ס כמש״כ הראב״ד - גם לא הבנתי מה שתיקן הראב״ד דהחשש הוא שיחליף בתבואת עצמו ומירוח עכו״ם חייב מדרבנן והא ספק דרבנן ג״כ להקל ומ״ש דמאי ומ״ש מירוח עכו״ם דשניהם דרבנן וספקן להקל, וצע״ג ליישב.

5 ובגוף דקדוקו של הלב אריה י״ל דשפיר שייך הכא לפי מה שתירץ רפרם דשאני שאור ותבלין דלטעמא וחשוב כבעין נצמח קושי׳ זו דלמה לא ניחוש לחלופי דלפי תירוץ ראשון דעשי לי משליכי כמאן דמערב בידים דמי לא קשה דניחוש לחלופי כיון דלא גזרו על תערובות דמאי וז״ב ודו״ק.